גדלתי בקולומביה, מוקפת בפירות טרופיים, ולכן פיטאיה תמיד מרגישה לי קצת כמו בית. מכל הזנים, הסגולה – זו עם הציפה בצבע מג׳נטה עמוק – היא האהובה עליי במטבח. היא יפהפייה, היא בריאה, ויש מאחוריה סיפור רומנטי להפתיע.
פרח שחי לילה אחד בלבד
הפיטאיה גדלה על קקטוס מטפס שמקורו במקסיקו ובמרכז אמריקה. הפרחים שלו ענקיים ולבנים, עם ניחוח עדין שמזכיר וניל, וכל פרח נפתח ללילה אחד בלבד. בחושך מגיעים עשים ועטלפים להאביק אותו, ואם הכול הולך כשורה, הפרח הזה הופך לפרי.
ויש גם טוויסט: רוב צמחי הפיטאיה לא יכולים להאביק את עצמם. הם צריכים צמח שותף שפורח באותו לילה בדיוק. אני מתה על זה.
סיפור הצלחה מהמדבר – ממש כאן אצלנו
אפשר היה לחשוב שפרי טרופי צריך אקלים טרופי, אבל הפיטאיה היא קקטוס, ולכן היא מתאימה לישראל בדיוק. חוקרים מאוניברסיטת בן־גוריון עובדים כבר עשרות שנים על התאמתה לנגב. כקולומביאנית שחיה בישראל, זה מעלה לי חיוך.
למה אני אוהבת אותה במטבח
הצבע הסגול העז מגיע מפיגמנטים טבעיים שנקראים בטלאינים (אותה משפחה שצובעת את הסלק). אלה נוגדי חמצון חזקים, וחוקרים בודקים את ההשפעה שלהם על דלקות ועל בריאות הלב.
בנוסף, פיטאיה סגולה נותנת לכם:
- סיבים תזונתיים, וגם פרביוטיקה טבעית שמזינה את חיידקי המעי הטובים
- ויטמין C, מגנזיום וברזל
- מתיקות טבעית ועדינה, עם מעט מאוד קלוריות
רוב המחקר עדיין בשלבים מוקדמים, אז אני רואה בפיטאיה פרי מזין, לא תרופה. אבל ללקוחות שלי עם רגישויות למזון היא פשוט מתנה: מתוקה באופן טבעי, צבעונית, וקל לשלב אותה בהמון מנות.
איך ליהנות ממנה
- בוחרים בשלה: הקליפה צריכה להיות בצבע אחיד ולהתרכך קצת בלחיצה, כמו אבוקדו בשל.
- מקררים לזמן קצר: פיטאיה לא אוהבת שהייה ארוכה במקרר. מכניסים אותה כשעתיים לפני ההגשה.
- מגישים טרייה או קרה: הצבע הסגול דוהה בחום, אז היא זוהרת בקערות סמותי, פודינג צ׳יה, גלידת פירות ביתית וקינוחים בלי אפייה. סחיטה של ליים או לימון שומרת על הצבע חי.
- אוכלים גם את הגרעינים: הגרעינים השחורים הקטנים אכילים ומוסיפים פריכות נעימה.
הערה קטנה לסיום: פיטאיה סגולה עלולה לצבוע את השתן והצואה בוורוד, וזה לגמרי לא מזיק.
— ג׳ניפר
