יש כל כך הרבה על מה לכתוב, אבל היום החלטתי לכתוב על איך אני מרגישה כשאני עושה את מה שאני עושה.
קודם כול, להיות שפית פרטית זה לא רק להיכנס למטבח, להכין ארוחות וללכת. זה הרבה יותר מזה.
אני אוהבת את תהליך ההיכרות עם הלקוחות, ושום דבר לא מספר על משפחה כמו המטבח שלה. הוא מרכז הבית, הלב האמיתי שלו. תוך כמה דקות אני כבר מצליחה להבין מי האנשים שמולי.
זו תחושה מיוחדת להתקבל בבית של מישהו, להפוך לחלק מהמרחב שלו, גם אם רק לכמה שעות.
וכמובן, יש גם את חיות המחמד, שבדרך כלל הן הראשונות להתיידד איתי. יש כאלה ששוכבות לידי, כאלה שמדברות איתי, ואחרות שמבקשות שאקח אותן על הידיים. אחת אוהבת פלפלים אדומים, ואחרת מביאה לי נעל מלוכלכת במתנה בכל פעם. ❤️
המטבח הוא גם המקום שבו הכול קורה. ואני מתכוונת לכול.
שיחות, רגעים קטנים, חיי משפחה שמתנהלים סביב המטבח.
אבל הקסם האמיתי בעבודה כשפית פרטית הוא ללמוד להיות בלתי נראית: להיות שם, ובו בזמן לא. להפוך לחלק מהמרחב בלי להפריע לו, ולהיכנס לתמונה רק כשצריך.
לעיתים קרובות שואלים אותי אם אני רוצה מוזיקה בזמן הבישול, ובדרך כלל התשובה היא לא. הבישול הוא המדיטציה שלי. אני אמנם נמצאת פיזית באמצע הכול, אבל הראש שלי נמצא מאה אחוז בבישול, ואני נוכחת לגמרי. רק אני, המרכיבים והתהליך.
תמיד האמנתי שלא הייתי רוצה לאכול אוכל שהוכן בידי מישהו כועס או טעון באנרגיה כבדה. לכן לפני שאני מתחילה לבשל אני עושה כמיטב יכולתי להשאיר את כל השאר בחוץ, לפנות את הראש ולהיכנס בכל הלב למה שאני עושה.
ולכן החלטתי לכתוב על זה היום.
כי בשבילי בישול הוא לא רק אוכל. זה להאכיל משפחה שלמה. זה לשים אהבה, בריאות ואנרגיה טובה במשהו שאנשים ייקחו לגוף שלהם ויחלקו סביב השולחן.
זה לעשות משהו טוב ומשמעותי, דרך אחד הדברים הפשוטים והעוצמתיים ביותר שאנחנו עושים כל יום.
כי לפעמים מעשה קטן אחד, להכין ארוחה באהבה, יכול לשנות חיים שלמים. ❤️
